<h1>צרור הכסף הקצר, דרך א' שער ו'</h1>
<h2>דף כז:</h2>
אסמכתא לא קניא. [פירש] רש"י דאסמכתא הוי כל דגזים, כדאיתא פרק איזהו נשך [ע"ג ע"ב], אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי, ואיתא פרק המקבל [ק"ד ע"ב]. והקשו עליו. והרשב"א [פירש] דכל "דאי" שהוא דרך קנס שאין המתנה רוצה בקיומו, כגון אם אעשה [כך] שאשלם לך כל או אם אני חוזר בו אכפול ערבונך או ערבוני מחול הוי אסמכתא, פרק גט פשוט. ואסמכתא דקנו מיניה קניא, והוא דלא אניס וב"ד חשוב, כדאיתא פ"ד נדרים בנדרים ור"ם פרק גט פשוט בפירוש המשנה. ויש אומרים דלא בעינן כולי האי רק לקנסות של ב"ד, ולא לשאר אסמכתות. ואם כתוב "מעכשיו" או "דלא כאסמכתא" קניא, כן [כתוב] בתשובה לרשב"א. והתולה באחרים אין זה אסמכתא, הרשב"א בשם רבותיו, והוא אינו מודה [להם]. ובתנאי בני גד ובני ראובן שהם רוצים בקיום השטר אע"פ שהוציאו בלשון "אם" קיים. וכן בגיטין במתנה "אם לא באתי וכו"', לפי שאין האיש מגרש כי אם מדעתו, ואין אסמכתא אלא בדבר שהוא אנוס בו שאונסו מה שהוא צריך לו ולולי שמתנה עם בעל דינו על דבר זה לא היה שומע לו.
<h2>דף מח.</h2>
ואין התנאי מועיל רק באומר "על מנת שיעשה כך וכך", אבל באומר "והוא יעשה", אם ירצה יעשה ואם לאו לא יעשה, הרשב"א פרק השותפין בנדרים. והאומר על מנת שתתן לי, [לי] ולא ליורש משמע, ואיתה פרק מי שאחזו [ע"ד ע"א].
